פטה שאף חיה לא נאלצה להקריב כבד בשבילו

פטה טבעוני

לפני כחודש התחלתי לייצר ולמכור טופו. בהתחלה עשיתי את זה בדרך הכי סיזיפית וקשה, עם שימוש בכלים הכי בסיסיים כמו חיתולי בד לסינון הנוזל וטחינה של הפולים עם בלנדר מוט פשוט. כשההתעניינות בטופו הלכה וגברה, הבנתי שאני צריך לעשות השקעה קטנה בציוד. הדבר הראשון שזממתי עליו (כבר הרבה זמן ועוד לפני שטופו היה על הכוונת) הוא בלנדר תעשייתי שיודע לטחון הכל במינימום זמן ומאמץ ולכלוך במטבח. היו לי שלוש אופציות עיקריות: בלנדטק, (שאת האתר ההיסטרי שלה בו טוחנים הכל מקרח ועד אייפונים אתם חייבים לראות, אפילו רק בשביל להבין מהו שיווק גאוני), ויטהמיקס, שנחשב לבלנדר המוביל בתעשייה, אבל מריח קצת חזק מדי מריח של מותג ועולה פי שניים מהבלנדר שהלכתי עליו בסוף – JTC, שאחרי הרבה מחקר הבנתי שההבדל האמיתי בינו לבין ויטהמיקס הוא המחיר.

בכל מקרה, 1600 ש״ח וכמה סיבובי מנוע אחר כך, הצלחתי להתפנות לטחון גם דברים שאינם פולי סויה. בעקבות מפגש עם חבר למדתי להכין שוקו טבעוני מהמם (מתכון בקרוב) וגם את הדמי-פטה הזה, שממש מצליח להתקרב למקור, אפילו אם הספקנים ביותר טועמים אותו. גם הפטה הזה, איזו הפתעה, מבוסס על טופו, שאם אין לכם כח להכין בבית, אתם תמיד מוזמנים לקנות גוש טרי ממני.

פטה ״כבד״ טבעוני
החומרים:
350 גרם טופו רך, מפורר
שני בצלים גדולים קצוצים דק
2 כפות שמן זית
כוס אגוזי מלך ששרו 4 שעות במים מסוננים
מלח ופלפל
קופסאת אפונה משומרת, שטופה ומסוננת
קופסא קטנה של רסק עגבניות

אופן ההכנה:
מחממים את שמן הזית במחבת ומטגנים בו את הבצלים הקצוצים, עד להשחמה. מצננים.
טוחנים את כל החומרים בבלנדר עד למשחה חלקה. מקררים לפחות 4 שעות במקרר.
מגישים על לחמנית ביס של ״לחמים״ או על צנים, בליווי תאנה טריה או ריבת בצל

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

קוסקוס סן-פרנסיסקני

קוסקוס סן פרנסיסקני

באחד משיטוטיי האובססיביים במחוזות האוכל ברשת נתקלתי בשף דניאל פטרסון, בעליה של COI שכבר הספיקה לזכות בשני כוכבי מישלן, וגם של מוסדות קצת פחות רשמיים, אם כי לא פחות מוקפדים, כמו ALTA CA למשל. במה שנראה כאלתור של אותו רגע (אם כי קשה לי לייחס אלתור לפרפקציוניסט כזה) הכין פטרסון ירקות מאודים על מצע של בורגול. מעל הכל הוא ירה להבת סריראצ'ה ובאותו רגע כבר ידעתי מה אני הולך לאכול הערב. נזכרתי שיום לפני אמא שלי דחפה לי שקית של קוסקוס קפוא לפריזר (היא משתמשת בזה כקרחון לשמור את הבישולים שהיא מביאה באדיקות בכל ביקור שלה מהדרום) והחלטתי להחליף בין הדגנים ולתת לכל העניין שם תואר מקומי. כך נולד קוסקוס סן פרנסיסקני. את שני הדירהאם שלי הוספתי בדמות מחית ברוקולי שהחליפה את הביצה שבה השתמש פטרסון לקשור יחד את כל הירקות.

קוסקוס סן פרנסיסקני
החומרים:
ברוקולי חתוך לפרחים ולקוביות מן הגזע
2 פטריות יער גדולות, קרועות ביד
שתי שיני שום קצוצות
רבע כוס שמן זית
כפית אבקת שום
חצי כפית מלח הימלאיה
פלפל שחור
מיץ מלימון אחד
צרור תרד ו/או מנגולד קרוע או חתוך לחתיכות גדולות
2 זוקיני חתוכים לפרוסות

אופן ההכנה:
מביאים מים לרתיחה בסיר קטן ומבשלים בהם את הברוקולי עד שהוא מתרכך מעט (כ-10 דקות)
מאדים את התרד במחבת עד שהוא מצטמצם מאוד בנפחו
מוסיפים את הפטריות והשום הקצוץ וממשיכים לאדות כ-2 דקות תוך כדי ערבוב
מוסיפים את השמן, פרחי הברוקולי והזוקיני ומערבבים. מתבלים במלח ופלפל.

בינתיים, במעבד מזון טוחנים את גזע הברוקולי עם מיץ לימון, מעט מים, אבקת שום ומלח הימלאיה עד שמגיעים לעיסה סמיכה ואחידה. מוסיפים למחבת ומערבבים דקה על אש גבוהה. מגישים לצד קוסקוס ומשפריצים מעל מעט סריראצ'ה או טבאסקו

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

רד סנאפר, או: בלאדי מרי על בסיס ג'ין

בלאדי מרי על בסיס ג'ין

המצב לא השתפר מאז הקוקטייל האחרון. דם זורם ברחובות ודם זורם בכוסות. בלאדי מרי, קוקטייל שהוא ארוחה שלמה, יכול לבוא בהמון וריאציות ובדרך כלל הרכיב האלכוהולי בו הוא וודקה. ג'ין עובר קצת יותר חלק בגרון שלי, לכן אני מעדיף את הרד סנאפר. בגלל שמדובר בקוקטייל סופר מתובל, רצוי להשתמש בג'ין כמו ביפאיטר, שהוא הרבה פחות דומיננטי (וגם הרבה פחות מיוחד) מהנדריקס, נגיד.

רד סנאפר
החומרים:
שוט ג'ין ביפאיטר או גורדון
כוס מיץ עגבניות עשיר ("פאסאטה")
מיץ מליים אחד
קורט אבקת שום
קורט מלח הימלאיה
קורט פלפל שחור
10 טיפות טבאסקו חלפיניו או סרירצ'ה
קורט פלפל אנגלי
קורט פפריקה מעושנת
כף גדושה ממרח חרדל וחזרת
חצי כף רוטב ווסטרשייר (יש ברוטב הזה אנשובי, לידיעתכם)
5-6 קוביות קרח
שני עלי אנדיב

אופן ההכנה:
מוזגים את כל החומרים, למעט האנדיב לכוס ומערבבים בעדינות. מוזגים מכוס לכוס כמה פעמים.
מגישים מעוטר בעלי אנדיב.

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

לקרר את הדרום. קוקטייל של אסקפיזם

סאות׳סייד - קוקטייל ג׳ין, סודה וליים

אי אפשר לסמוך על אף אחד היום. ולפעמים צריך לברוח מהכל. פעם, כשהייתי רוצה קצת אסקפיזם, הייתי נוסע לבית הורי בלהבים. הוא עדיין עומד שם יציב, וגם הורי שיחיו, שני עמודים מגוננים ואוהבים – עודם בשעריו. אבל הדרום כבר לא מרגיש בטוח כמו שהיה פעם, ובימים בהם הרוחות סוערות והשמש גם היא לא עושה הנחות, נשאר רק לעשות איזה קוקטייל קטן ולהיעלם לרגע. סאות׳סייד הוא קוקטייל המבוסס על ג׳ין וליים. הוא קליל, מרענן וטעים ויש בו איזון נהדר בין מתיקות הסוכר לחמיצות של הליים ולמרירות של הג׳ין. תענוג אמיתי

סאות׳סייד
החומרים:
שוט ג׳ין
ליים סחוט
5 קוביות קרח
שתי כפיות סוכר מהולות בשתי כפיות מים חמים
חופן עלי נענע קרועים
כוס סודה

אופן ההכנה:
בשייקר מערבבים את כל החומרים למעט הסודה. בתום הערבוב מוזגים לכוס גבוהה. מוסיפים את הסודה ומעטרים בפלח ליים. נרגעים

סאות׳סייד

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

קווים לדמותו של כיבוש, או: באן-מי טבעוני

Banh_MI_00 (1 of 1)

ישראל לא המציאה את הכיבוש. את זכות הראשונים הזו יש לייחס, כנראה, לאירופאים שנגסו במשך ארבע מאות שלמות בכל פינה טובה כמעט באמריקה, אפריקה ואסיה. הצרפתים, שהתנחלו בוייטנאם קצת אחרי מלחמת העולם השניה, הכירו לוייטנאמים (יש שיאמרו בעל כורחם) את הבאגט, או, בשפת המקומיים ״באן-מי״ שפירושו, בפשטות – לחם. המקומיים לקחו את זה משם והחליטו לחצות את הסמל הפאלי הזה (יש שיאמרו כמחאה שקטה) ולמלא אותו בכל טוב מקומי. באן-מי קלאסי תמיד יכלול ירקות טריים, פלפל חריף וירקות בתחמיץ (לרוב גזר וחזרת) וכמעט תמיד יתארח שם גם נתח של חזיר פרוס או קצוץ, פטה של כבד אווז ולפעמים גם גבינות יקפצו למיקס. השכבה הבסיסית תהיה, לרוב, שכבה עבה של מיונז, עוד זכר לצבא הכובש, שבעצמו סיפח את הממרח מהספרדים.

לא הצלחתי לאתר את הנקודה בה מישהו החליט להחליף את הבשר בטופו, אבל אני חושד שמדובר בעניין בן-זמננו, וכמו בהרבה מקרים אחרים – זה עובד. מאחר וטופו כשלעצמו מגיע כלוח חלק, יש להשרות אותו במרינדה לפני שהוא נכנס לתנור ואז ללחם.

הבאן-מי היחיד שיצא לי לטעום מחוץ לבית היה זה של ״האנוי״ והוא נהדר! הגרסה המובאת כאן היא מעין אלתור של גרסאות גנריות שמצאתי ברשת. בתיאבון

Banh_MI_02

באן-מי טבעוני
החומרים:
למרינדה:
רבע כוס רוטב סויה
מיץ מליים אחד (או לימון אם אין ברירה)
כף שמן שומשום
רבע כוס חומץ אורז
כף סריראצ׳ה או טבסקו
חתיכת ג׳ינג׳ר מגוררת
גוש 300 גרם של טופו, פרוס לפרוסות רחבות
5 עלי בזיליקום קרועים ביד

לירקות המוחמצים:
שני גזרים חתוכים לגפרורים (ז׳וליאנים)
שני מלפפונים פרוסים בקולפן ירקות
רבע כרוב חתוך דק
רבע כוס חומץ בלסמי
רבע כוס חומץ אורז
כפית סוכר

להרכבת הכריך:
באגט
כף ממרח חרדל וחזרת (מצאתי בעדן טבע מרקט במחיר שערורייתי של פי 3 מבארה״ב)
כוסברה קצוצה

אופן ההכנה:
בקערה רחבה מערבבים את חומרי המרינדה. משרים בהם את הטופו הפרוס ומכסים בניילון נצמד.
מאחסנים במקרר לשעתיים לפחות (הכי טוב ללילה שלם, אבל היי..)
מוציאים מהמקרר, שולפים את הטופו מהמרינדה ואופים בתנור בחום של 200, לכ-10 דקות. מוציאים מהתנור,
הופכים צד ומרטיבים את הטופו במעט מנוזלי המרינדה. מחזירים לתנור ל-10 דקות נוספות.

בזמן שהטופו בתנור, מכינים את הירקות בתחמיץ: מערבבים היטב את הירקות החתוכים עם כל נוזלי התחמיץ
ומניחים להם לכ-20 דקות.

ירקות בתחמיץ

ירקות בתחמיץ

כשהטופו אפוי, מרכיבים את הכריך: חוצים באגט לשניים ופורסים כל חצי לרוחבו. מורחים על צד אחד ממרח חרדל וחזרת, מעליו מניחים שתי חתיכות טופו. שופכים מעליהם כף מהמרינדה. מעל מפזרים מהירקות הכבושים ומעטרים בכוסברה. אפשר גם להגיש את הירקות בצלחת, לצד הכריך

באן-מי

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך

אז יש לכם גוש טופו שמיימי שהכנתם בבית. טחנתם, ערבבתם, סיננתם, בישלתם, גיבנתם. עכשיו מה? מנגבים את הזיעה, מתיישבים רגע, טופחים לעצמכם על השכם. אם גם לכם לא נותרו יותר מדי אנרגיות אחרי התהליך המפרך הזה – המתכון הזה הוא בשבילכם. אמנם מורכב מכמה שלבים, אך כולם סופר מהירים ותוך 5 דקות יש לכם מנה כל כך מספקת, שתשובו אליה פעם אחר פעם, באחריות.

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך
החומרים:
גוש טופו של כ-300 גר', חותך לקוביות גדולות
4 פטריות יער או שיטאקי, חתוכות גס
2 שיני שום קצוצות
חתיכת ג'ינג'ר קצוצה דק
זוקיני פרוס דק
חופן שומשום
כף שמן שומשום
6 כפות רוטב סויה של YAMASA
2 כפות חומץ אורז או מיץ מחצי לימון
חצי פלפל ירוק חריף קצוץ דק
בצל ירוק אחד, קצוץ דק
חופן קשיו לא קלוי
4 כפות קמח תירס
חופן טימין (לא חובה)
צרור כוסברה קצוץ
מלח ופלפל
2 כוסות שמן לטיגון

אופן ההכנה:
בווק קולים את השומשום והקשיו כדקה, תוף ערבוב מתמיד. מעבירים לקערה ושומרים להמשך.
מערבבים בקערה את קמח התירס והטימין. ממליחים ומפלפלים קלות
מערבבים את קוביות הטופו (חשוב שיהיה עדיין מעט רטוב) עם קמח התירס.
מחממים שמן בווק. כשהוא לוהט, מטגנים בו את קוביות הטופו עד שמזהיבות. מוציאים ומניחים בצלחת מרופדת
בנייר סופג. מעבירים לקערת הקשיו והשומשום ומערבבים היטב.
מרוקנים את הווק מהשמן, מנקים ומחזירים לאש. מוזגים כף שמן שומשום ומטגנים את השום, הג'ינג'ר והפלפל החריף כדקה,
תוך ערבוב מתמיד. מוסיפים את הפטריות, הזוקיני והבצל הירוק ומערבבים. אחרי כדקה מוסיפים את הטופו, החומץ והסויה ומקפיצים על אש גבוהה
עוד כשתי דקות. ממש לפני שמכבים את האש מוסיפים את הכוסברה ומערבבים ערבוב אחרון, ומגישים.

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

גומא דופו, או: טחינה שהתחפשה למלבי

מלבי מטחינה

כששוטטתי ברשת בחיפוש אחר מתכון הטופו האולטימטיבי, הגעתי למחוזות איזוטריים שעשויים להראות מוזרים אפילו ליפנים. אחד מהם, (שנקרא, בהתאמה, שוקולד וזוקיני), סיפק מתכון ל Goma Dofu, מתאבן יפני שעשוי מטחינה ו Kuzu, שזה עמילן שמיוצר משורשי צמחים טרופיים ועוזר בעיבוי רטבים, ייצור ג׳לים למיניהם, פודינגים וגלידות. ביפן תאכלו Dofu כמנה ראשונה, בדרך כלל עם קצת וואסאבי מעל. לי זה נשמע פחות מפתה ובפעם הראשונה שטעמתי, מיד שידכתי בראשי לדופו עניינים מתוקים/חמוצים כמו מייפל וחמוציות, ובשביל הקראנץ׳ נשמע לי מגניב לפזר קצת אגוזי מלך מרוסקים מעל. מפה לשם נפל לי האסימון: יצא לי מלבי טבעוני.

טחינה שהתחפשה למלבי
החומרים:
70 גרם טחינה גולמית (אני משתמש באל ארז)
50 גרם Kuzu (מצאתי בטבע קסטל בכ-30 שקל ל-100 גרם)
חצי ליטר מים מסוננים או מינרליים
חופן חמוציות
שפריץ מייפל
חופן אגוזי מלך מרוסקים

ביס מושלם של מלבי טבעוני

אופן ההכנה:
מערבבים את הקוזו במים עד שהוא נמס לגמרי לתוכם
שופכים לסיר ומוסיפים את הטחינה.
מבשלים על אש בינונית כ-10 דקות, תוך ערבוב מתמיד, עד שהתערובת הופכת לסמיכה, בטקסטורה שמזכירה דני וניל.
שופכים לכלים קטנים ומצננים בחוץ לטמפרטורת החדר. מכסים בניילון נצמד ומקררים לפחות שעתיים לפני ההגשה.
מחלצים בעדינות אחרי שמשחררים את הדפנות בעזרת סכין מריחה. מעבירים לצלחת, מזליפים מעל מייפל ומעטרים בחמוציות ואגוזי מלך.

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

חומוס מרוקאי עם טוויסט איטלקי

סלט חומוס מרוקאי

חומוס מרוקאי שסבתא שלי מכינה ומגישה בד"כ לצד דג, אבל המנה הזו מצליחה בהחלט גם לספק בפני עצמה. הבוקר ניסיתי את זה בלחמניה, וזה היה פשוט מעלף.
חוצמזה ניסיתי להתחכם והוספתי בזיליקום, ומה אתם יודעים – זה עבד נהדר.

חומוס מרוקאי עם טוויסט איטלקי
החומרים:
2 קופסאות גרגירי חומוס מבושלים, מסוננים מנוזליהם ושטופים היטב
גמבה אדומה גדולה, חתוכה לקוביות
4 שיני שום קצוצות
תפוח אדמה, חתוך לקוביות
חופן כוסברה קצוצה
8 עלי בזיליקום קרועים ביד
2 כפות כורכום
2 כפות פפריקה מתוקה
כף סריראצ'ה או טבאסקו או פלפל חריף קצוץ דק
2 כפות שמן זית
מלח ופלפל
כ-1 ליטר מים מסוננים

אופן ההכנה:
בשתי ידיים ממוללים את גרגירי החומוס ומנסים להפטר מכמה שיותר מקליפותיהם. בסיר קטן מחממים את שמן הזית. מטגנים את השום עד שהוא מפיץ את ריחו. מוסיפים את גרגירי החומוס, הפפריקה והכורכום ומערבבים. מוסיפים את הפלפל האדום ותפוח האדמה וממשיכים לערבב על אש בינונית כ-5 דקות. מוסיפים מים רק עדי כדי כיסוי החומרים ומרתיחים. מכסים ומבשלים כחצי שעה על אש נמוכה. מדי פעם מערבבים ובודקים את מפלס המים. ממליחים, מפלפלים ומוסיפים סריראצ'ה. רגע לפני ההגשה מוסיפים כוסברה ובזיליקום.

סלט חומוס מרוקאי

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

מה שהזונות אוכלות באיטליה

פסטה עם ארטישוק, עגבניות מיובשות וצלפים

מה עושים כשרעבים ואין כח להשקיע? את מה שהזונות היו עושות אחרי משמרת בסמטאות הלא מוארות של נפולי לפני מאה שנים. באיטליה של הימים ההם (וכנראה גם של ימינו) מוצרים כמו צלפים, עגבניות יבשות וארטישוק משומר היו מוצרי בסיס ונמצאו בבתים הכי מעוטי יכולת. אצלנו זה יעלה קצת יותר, אבל עדיין נגיש ואפשרי, ויותר מהכל טעים כמו שרק איטלקים יודעים.

ספגטי של זונות
החומרים:
חצי חבילת ספגטי
ארטישוק משומר, חתוך לרבעים
6 צלפים גדולים, חצויים
6 עגבניות מיובשות קצוצות דק
2 שיני שום קצוצות
חופן פירורי פאנקו
4 עלי בזיליקום

אופן ההכנה:
מבשלים את הפסטה בסיר מים רותחים לפי הוראות היצרן. מסננים ומניחים בצד.
במחבת מחממים מעט מנוזלי השימור של הארטישוק.
מטגנים בהם את השום הקצוץ, רק עד שהוא מעלה ניחוחות.
מוסיפים את הארטישוק ומטגנים אותו עד שהוא משחים מעט.
מוסיפים את העגבניות המיובשות והצלפים ומערבבים את הכל כ-3 דקות.
מוסיפים 2 מנות מהפסטה המסוננת ומערבבים. מוסיפים בזיליקום קצוץ מעל, מפזרים את הפאנקו (במקום פרמז׳ן) ומגישים.

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone

בולונז טבעוני

בולונז טבעוני

אני זוכר שלפני כ-5 שנים היה לאייל שני ומירי חנוך מדור ממש מוצלח של אוכל במוסף סוף השבוע של הארץ. הוא היה מבשל ומצלם נהדר כהרגלו והיא היתה כותבת מצחיק ומקסים, והייתי מרגיש ממש קרוב אליהם (טוב, הם גם היו שכנים שלי באותה תקופה). בין המתכונים המשוגעים (גלידה מקרח יבש למשל) התפרסם פעם מתכון באמת היסטרי לבולונז. הוא כלל המון שלבים וחומרי גלם טובים ויקרים והתוצאה היתה לא פחות ממושלמת.

במתכון הבא ניסיתי להחליף את האנטרקוט בטופו מפורר, וזה יצא נהדר. המבחן האולטימטיבי שבו אני מעמיד מתכונים טבעוניים הוא להגיש אותם לילדים מבלי לספר להם שאין פה בשר בעצם, וזה לא פשוט, כי יש להם סבתא ארגנטינאית שמכינה בולונז מהחלל וקשה לעבוד עליהם. ונחשו מה? – הם ליקקו את האצבעות וביקשו עוד. נסו גם אתם וספרו לי איך הלך לכם!

בולונז טבעוני
החומרים:
300 גר׳ טופו מסונן מנוזליו ומפורר ביד
4 שיני שום קצוצות דק
בצל אחד גדול קצוץ דק
4 גבעולי סלרי קצוצים דק
10 עגבניות חתוכות לקוביות
שני עלי דפנה
גזר אחד גדול חתוך לקוביות קטנות
פלפל אדום מתוק חתוך לקוביות קטנות
4 כפות שמן זית + 2 כפות לטיגון
כוס מרטיני יבש (או יין לבן)
כף פפריקה מתוקה
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
מערבבים בקערה את הטופו המפורר עם 4 כפות שמן זית ופפריקה. מכסים בניילון נצמד ומקררים לכחצי שעה עד שעתיים (תלוי כמה אתם רעבים).
מחממים 2 כפות שמן במחבת ומאדים קלות את השום, רק עד שהוא מתחיל להעלות ניחוחות. מוסיפים את העגבניות הקצוצות ומטגנים כ-10 דקות על אש בינונית-גבוהה, תוך כדי ערבוב. מעבירים לכלי ושומרים בצד להמשך.
מחממים שוב שתי כפות שמן במחבת ומאדים בה הפעם את הבצל הקצוץ, רק עד שהוא הופך שקוף. מוסיפים אליו את כוס המרטיני, הגזר, הסלרי והפלפל הקצוצים וממשיכים בכמה דקות אידוי על חום בינוני תוך ערבוב מתמיד. מחזירים את העגבניות למחבת ומוסיפים את הטופו ועלי הדפנה. זה גם הזמן לתבל במלח ופלפל שחור, לטעום ולתקן תיבול. מנמיכים את האש ומבשלים כ-20 דקות, בהן אפשר להרתיח מים בסיר נפרד, לבשל את הפסטה האהובה עליכם (רצוי שתהיה רחבה מספיק כדי ״לתפוס״ את הרוטב), לסנן אותה ולהוסיפה לרוטב. מערבבים את הפסטה ברוטב על אש גבוהה כדקה ואז מגישים בקערה. אפשר לגרד מעל אגוזי ברזיל כדי לקבל את אפקט הפרמז׳ן. בתיאבון!

אל תתקמצנו, תחלקוShare on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestShare on Google+Share on StumbleUponShare on TumblrEmail this to someone