פסטה ביתית ברוטב "סלסה רוזה" עם חזה אווז מעושן א-לה בונהם

במרץ 1995, כהשתחררתי מהצבא, עבדתי ב "בונהם", בר ששכן ברחוב נג'ארה, ממש צמוד לאלנבי 58, והיה המקום הכי חם בעיר באותה תקופה. כדי לשכך את מכות האלכוהול שניחתו על המבקרים, החזיק המקום מטבח קטן. התפריט היה מצומצם, אבל מה שהיה,

עוגת פרג

לא מזמן הייתי במכירת חיסול של מאפיית לחמים. הם ניצלו את הפסח הקרב כדי לעשות נקיון במטבח ובמחסנים ונפטרו מכל מיני כלים שאין להם עוד צורך בהם. כך מצאתי, בשליש מחיר (גם אם קצת משומשת) תבנית קוגלהוף שפינטזתי עליה כבר

צ'יפס אמיתי

מתישהו בשנות השמונים מכרו לנו בטלויזיה ש "היית מאמינה, היית מאמין – תפוח אדמה אינו משמין!", ואנחנו – עם ערוץ יחיד וללא אינטרנט, קנינו בשקיקה. האמת, כמו שאנחנו יודעים היום, בעידן האינפורמציה, רחוקה שנות אור מאותו ג'ינגל אומלל. תפוחי אדמה

חמין חורפי של נעה

חורף הוא פיקציה במחוזותינו, ולכן כל טפטוף מסכן של מים (שבלונדון היה נחשב חום יולי-אוגוסט) הוא סיבה מצויינת להכין חמין. לא מזמן, בסופ"שׁ שנראה כאילו הביא איתו את גל הגשם האחרון שיפקוד אותנו השנה, החליטה נעה לפנק אותנו בסיר חמין,

גוז'גז'ה – מאפה בוכרי (ע"פ מתכון של עומר מילר)

עומר מילר הוא השף הכי מבטיח שאפשר למצוא בארץ בימינו, ולאו דווקא בשל חדשנות או נועזות, אלא בגלל היכולת ללכוד את האלמנט שמגדיר יותר מכל את הישראלי – כור ההיתוך שממנו נוצרנו. האיש, שעומד מאחורי "חדר האוכל" נותן קרדיט בספרו