ירקות ועדשים בשמן פפריקה

יש טעמים או חומרי גלם שכשאתה מגלה אותם, אתה עושה קפיצת דרך. כך קרה לי עם פפריקה מעושנת של El Avion שהיא, בשבילי, טעם חדש לגמרי במטבח, ובטח לא משהו שאפשר להשוות לפפריקות הרגילות עם הטעם הדי תפל שמוצאים בשווקים

קדירה אסיאתית של טופו ואורז

לפני כמה חודשים נחשפנו, סיון ואני ל Tasty, מעין ערוץ מתכוני בזק שמופק לעילא ומצליח, בדקה של וידיאו מואץ, לעשות לך חשק לבשל כל דבר שמוצג שם. בגלל שטייסטי נהנים מהיתרון של לרכב על פלטפורמה מצליחה כמו זו של באזפידהעניין

שולבאטו טבעוני – תבשיל בורגול וחומוס פלסטיני

מתכון מצוין לתבשיל ממכר שעליו שמעתי לראשונה בבלוג של עמית אהרונסון ומאז הוא כובש לבבות אצל כל מי שרק מוכן לשמוע עליו ולטעום ממנו. מסתבר ששולבאטו בא בהמון וריאציות ואפשר להוסיף או להחליף ירקות כיד הדמיון הטובה עליכם. אני נצמד

בצק שלא עושה יסורי מצפון, או: אינג׳רה אתיופית

לפני עשרים שנה שמעתי בפעם הראשונה את המילה אינג׳רה. הייתי סטודנט בב״ש, עבדתי במסעדה איטלקית והייתי קצת מאוהב בשרה, שוטפת הכלים שחיוכה המסנוור יכל להאיר את העיר בלילה הכי אפל שלה. שרה לימדה אותי מילים באמהרית והזמינה אותי בגאווה לאכול את האינג׳רה

גלידה טבעונית ללא סוכר

על נפלאות הבלנדר הקוריאני שלי חפרתי כבר בעבר. הוא עדיין כאן, ונותן עבודה, ומדי פעם, כשאני משתעשע בהזיות טבעוניות, אני אוהב לזרוק לתוכו דברים ולבהות בהם מתערבלים. לא מזמן פגשתי מישהו שלימד אותי להכין ״שוקו״ טבעוני. מדובר בעצם בפולי קקאו

ירקות שורש ועדשים שחורות

כמו במקרה של מרק הגזר, גם כאן המפתחות לטעם המיוחד הם סיר הלחץ והסודה לשתייה. מתכון זריז שיכול לעבוד עם כל ירקות השורש והקטניות. ירקות שורש ועדשים שחורות המצרכים: כוס עדשים שחורות קטנות (״קוויאר״) 2.5 כוסות מים 4 גזרים בצל

אמנות ההמנעות, או: לחם כוסמין

שלום, קוראים לי ערן ואני חולה פסוריאזיס. אין דרך יפה לתאר מחלה מכוערת, ופסוריאזיס היא מחלה מכוערת. אני זוכר את ההתפרצות הראשונה, בערך בגיל 8, זוכר את הרופא אומר לאמא שלי שצריך לעשות קרחת ולטפל במשחות וזוכר שנבהלתי נורא. מיותר

פאייה של בננות פלנטיין

לפני עשר שנים טיילתי בתאילנד ויצא לי להסתובב בשווקים עמוסי הפירות של בנגקוק וצ׳אנג מאי. אני זוכר בבירור שבאחת הפעמים ראיתי שסק והיה ממש בא לי, אז קניתי שקית וכשנגסתי באחד מהם הבנתי שזה בעצם מנגו מיניאטורי. כך גם המקרה

מרק מיסו שרצה להיות גיוזה {אבל לא היה שמן בבית והסטימר נדפק}

רציתי להכין גיוזה. קניתי את כל המצרכים: קמח, אפונה, פטריות שיטאקי טריות ומיובשות, בצל ירוק וג'ינג׳ר, אבל אז הגעתי הביתה ונזכרתי שלפני שבוע זרקתי את הסטימר כי המכסה התחיל להתפרק. אופציית הטיגון פחות עשתה חשק, וגם כששקלתי אותה ברצינות מצאתי

קימצ׳י טבעוני

הפעם הראשונה ששמעתי על קימצ׳י היתה לפני 15 שנה, כחלק מסיפורי מסע של חבר שנשלח לקוריאה מטעם העבודה. מסתבר שלבקר בקוריאה בלי לאכול קימצ׳י שווה ערך לביקור ביפו בלי לאכול חומוס, ולכן נאלץ אותו חבר לטעום ולחזור עם פרצוץ חמוץ.

מרק גזר מקורמל

גזר הוא מסוג הירקות שנוטים לקחת כמובן מאליו: סחוט למיץ, קצוץ לסלט או סתם משחיר ונרקב בתחתית המגירה במקרר. אה, כן, לפעמים הוא גם אחלה נשנוש לצב של הילדים. אבל שימו גזר בסיר לחץ 50 דקות – והבנתם שלא הבנתם

מקושקשת טופו

משהו מהיר לשבת, למי שמעדיף את הביצה שלו וול-דאן. תהנו! החומרים: 250 גרם טופו טרי 2 כפות שמן זית בצל אדום קצוץ שן שום קצוצה חופן פטריות יער ושיטאקי קצוצות צ׳ילי כורכום מלח ופלפל חופן עלי בזיליקום אופן ההכנה: במחבת

כריך טופו מעושן

האסוציאציה של כריך היא לרוב של משהו אינסטנט, דבר שמכינים תוך שתי דקות ומחסלים תוך שתי דקות נוספות, אבל כריכים רבים וטובים מכילים לפחות מרכיב אחד או שניים (כמו הבשר בכריך ״רובן״ או הקרואסון עצמו במקרה של ״לה גטרי״) שעמלו

ריזוטו שלא ערבבו אותו פעם אחת

אף פעם לא התחברתי לעניין הערבוב האינסופי והוספת הנוזלים הכמעט מסתורית שבאים אוטומטית יחד עם בישול ריזוטו. סה״כ אורז בסופו של דבר, ותמיד הרגיש לי כמו משהו שאין לי ״יד״ בשבילו. מזל שיש את נתן מיהרוולד שכתב ספר גאוני ופתר

פטה שאף חיה לא נאלצה להקריב כבד בשבילו

לפני כחודש התחלתי לייצר ולמכור טופו. בהתחלה עשיתי את זה בדרך הכי סיזיפית וקשה, עם שימוש בכלים הכי בסיסיים כמו חיתולי בד לסינון הנוזל וטחינה של הפולים עם בלנדר מוט פשוט. כשההתעניינות בטופו הלכה וגברה, הבנתי שאני צריך לעשות השקעה

קוסקוס סן-פרנסיסקני

באחד משיטוטיי האובססיביים במחוזות האוכל ברשת נתקלתי בשף דניאל פטרסון, בעליה של COI שכבר הספיקה לזכות בשני כוכבי מישלן, וגם של מוסדות קצת פחות רשמיים, אם כי לא פחות מוקפדים, כמו ALTA CA למשל. במה שנראה כאלתור של אותו רגע

רד סנאפר, או: בלאדי מרי על בסיס ג'ין

המצב לא השתפר מאז הקוקטייל האחרון. דם זורם ברחובות ודם זורם בכוסות. בלאדי מרי, קוקטייל שהוא ארוחה שלמה, יכול לבוא בהמון וריאציות ובדרך כלל הרכיב האלכוהולי בו הוא וודקה. ג'ין עובר קצת יותר חלק בגרון שלי, לכן אני מעדיף את

לקרר את הדרום. קוקטייל של אסקפיזם

אי אפשר לסמוך על אף אחד היום. ולפעמים צריך לברוח מהכל. פעם, כשהייתי רוצה קצת אסקפיזם, הייתי נוסע לבית הורי בלהבים. הוא עדיין עומד שם יציב, וגם הורי שיחיו, שני עמודים מגוננים ואוהבים – עודם בשעריו. אבל הדרום כבר לא

קווים לדמותו של כיבוש, או: באן-מי טבעוני

ישראל לא המציאה את הכיבוש. את זכות הראשונים הזו יש לייחס, כנראה, לאירופאים שנגסו במשך ארבע מאות שלמות בכל פינה טובה כמעט באמריקה, אפריקה ואסיה. הצרפתים, שהתנחלו בוייטנאם קצת אחרי מלחמת העולם השניה, הכירו לוייטנאמים (יש שיאמרו בעל כורחם) את

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך

אז יש לכם גוש טופו שמיימי שהכנתם בבית. טחנתם, ערבבתם, סיננתם, בישלתם, גיבנתם. עכשיו מה? מנגבים את הזיעה, מתיישבים רגע, טופחים לעצמכם על השכם. אם גם לכם לא נותרו יותר מדי אנרגיות אחרי התהליך המפרך הזה – המתכון הזה הוא

גומא דופו, או: טחינה שהתחפשה למלבי

כששוטטתי ברשת בחיפוש אחר מתכון הטופו האולטימטיבי, הגעתי למחוזות איזוטריים שעשויים להראות מוזרים אפילו ליפנים. אחד מהם, (שנקרא, בהתאמה, שוקולד וזוקיני), סיפק מתכון ל Goma Dofu, מתאבן יפני שעשוי מטחינה ו Kuzu, שזה עמילן שמיוצר משורשי צמחים טרופיים ועוזר בעיבוי

חומוס מרוקאי עם טוויסט איטלקי

חומוס מרוקאי שסבתא שלי מכינה ומגישה בד"כ לצד דג, אבל המנה הזו מצליחה בהחלט גם לספק בפני עצמה. הבוקר ניסיתי את זה בלחמניה, וזה היה פשוט מעלף. חוצמזה ניסיתי להתחכם והוספתי בזיליקום, ומה אתם יודעים – זה עבד נהדר. חומוס

מה שהזונות אוכלות באיטליה

מה עושים כשרעבים ואין כח להשקיע? את מה שהזונות היו עושות אחרי משמרת בסמטאות הלא מוארות של נפולי לפני מאה שנים. באיטליה של הימים ההם (וכנראה גם של ימינו) מוצרים כמו צלפים, עגבניות יבשות וארטישוק משומר היו מוצרי בסיס ונמצאו

בולונז טבעוני

אני זוכר שלפני כ-5 שנים היה לאייל שני ומירי חנוך מדור ממש מוצלח של אוכל במוסף סוף השבוע של הארץ. הוא היה מבשל ומצלם נהדר כהרגלו והיא היתה כותבת מצחיק ומקסים, והייתי מרגיש ממש קרוב אליהם (טוב, הם גם היו

רוקנ'רול טמפה טבעוני

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על רועי גרנט ונפלאות הסויה שלו. אתמול, במהלך שיטוט בעדן טבע מרקט, מצאתי טמפה שרועי מכין ומשווק לחנויות טבע שונות. על קצה המזלג ומהמעט שאני יודע אומר שמדובר במאכל שמקורו מאינדונזיה ועשוי מפולי סויה שעברו התססה

איך עושים טופו?

לפוסט הזה יש הרבה הורים. הוא נולד בעקבות רפרוף ביומן מסע מצולם של גל ממליה (מהבלוג הנהדר "פתיתים") ביפן, שם דיבר בשבחי הטופו הרך שלא טעם בשום מקום אחר והזכיר לו מרקם של מלבי. חפירה קצרה בתגובות העלתה את שמו של

לחמניות סיניות מאודות

לפני כעשור ביקרתי בצפון הודו. היתה לי רוטינה יומית שחלק ממנה היה ביקור ב"Mount View", מסעדה סינית/טיבטית בלתי נשכחת. היה חורף, והיינו מצטופפים ליד האח, צוחקים על צמד המלצרים התאומים ועל הז'ארגון שלהם (הם היו פותחים עם "יס, וואט יו

סלט שומר צלוי

עד לאחרונה היתה לנו במשרד קבוצה קטנה, טבעונית, שכל יום, בתורנות, אחד מחמשת חבריה הכין אוכל לכל השאר. זה היה אתגר ששבר לי כמה מיתוסים על בישול ללא מוצרים מן החי, הכיר לי מתכונים חדשים ויותר מהכל אילץ אותי להיות

אטריות סובה ברוטב אסיאתי

Soba הוא שם יפני לכוסמת, צמח שעשיר בברזל, אבץ וסלניום. כוסמת אינה דגן (וגם לא עשב) ומכאן שאטריות סובה אמורות להיות נטולות גלוטן, אבל היחידות שמצאתי בעדן טבע מרקט דווקא הכילו יותר קמח חיטה (65%) מקמח כוסמת. בכל מקרה, אין

לפתע פוּל

כשקראתי בבלוג של דני בלר הבאר שבעי על סגירת בית הפול המיתולוגי, התבאסתי נורא. עוד מעוז נעורים שנטרק לי בפרצוף ומסמן "תתקדם!". אח"כ באו כל מיני הבהרות מחברים, מילים שקצת ריככו את הבומבה, והבהרה שהסניף הקטן יותר, זה שנשאר בבעלות

טירמיסו

עוד זכרון מימי ריגולטו, קינוח שתמיד נראה לי מסובך ומרתיע להכנה, אולי בגלל שלב האפייה בבן מארי. עם השנים הבנתי שיש הרבה יותר מדרך אחת להכין אותו, והתוצאה בסוף די דומה. המתכון הספציפי הזה הוא של ג׳יימי אוליבר, ויותר פשוט

היה טוב, היה ניוקי

בהמשך למחשבות מפוסט הכרובית, אותו לבטח שניים מכם קראו (ואחת הגיבה!), הבנתי שלעוד אנשים חוץ ממני, מרכז הגלקסיה, האור שבגרעינו של שביל החלב, יש זכרונות מריגולטו הבאר-שבעית ז״ל. יערה כתבה ש ״המסעדה הזו היא כל ילדותי. כשהיו רוצים לפנק ביום

אשליה של עצמאות, או: המבורגר טבעוני

בכל שנה, לקראת יום השואה, עולות וחוזרות תהיות לגבי ימי הזכרון האלה. ואז לגבי יום העצמאות. איזה זכרון אנחנו מנסים לקדש, או מנסים לקדש עבורנו? איזו עצמאות אנחנו חוגגים? והאם אנחנו באמת עצמאים? ובכל הקשור לאוכל: למה אנחנו חוגגים את

כרובית בפאנקו וחמאה

ב-1997 עבדתי ב"ריגולטו", מסעדה איטלקית מהממת בב"ש. היא היתה מעוצבת בטעם רע במיוחד ונראתה כמו חדר אוכל מהודר של קיבוץ, אבל מאחורי הקלעים, במטבח, ניצבה בגאון נורית ז"ל, סלע אדם שעשוי כולו לב, סיגריות ואהבת אוכל, ועשתה כשפים. היא לימדה

כל מה שצריך בחיים האלה, או: סלט שומר חי

לא תמיד אהבתי שומר. אני חושב שהזכרון הראשון שלי מאניס הוא ערק ספוג במטלית מונח על הבטן שלי כשהייתי ילד והיו לי כאבי בטן, וסבתא לא ידעה מה לעשות. אבל יכול להיות שאני מדמיין שזה קרה, כי גיל 40 הוא

מסבחה של שעועית לימה

פעם חשבתי שהמפגש הראשון שלי עם מסבחה של שעועית לימה (או "בובעס") היה בצפון אברקסס. אח"כ הפכתי אובססיבי לדבר הזה, מצאתי מתכון והכנתי בבית. זה היה כל כך טעים, שהייתי חייב להכין את זה להורים שלי. ואז אמא שלי שלפה

אם אתה רוצה לעשות חביתה, אתה לא חייב לשבור ביצים

שונא את הטרנד הטבעוני. אוהב חביתות בלי ביצים. קמח חומוס שולט!!!!!1 חומרים: 3 כפות קמח חומוס 3 כפות קמח תירס (לא חובה) חצי קוביית טופו (100 גרם בערך) קצוץ 4 עלי מנגולד חופן גרעיני דלעת חופן גרעיני חמניה חצי בצל קצוץ

מתכון מהיר: אורז מלא וירקות

מתכון מהיר, מרענן ומשביע: חומרים: כוס אורז מלא כוס אפונה קפואה או קופסאת שימורי אפונה 4 גבעולי סלרי קצוצים דק 4 עלי תרד טורקי/מנגולד גדולים 2 שיני שום טרי קצוץ דק חצי צרור כוסברה קצוצה חצי בצל לבן קצוץ דק

חלה בסיר

בזמן האחרון יוצא לי לחזור יותר ויותר לאהבה הקולינרית הגדולה ביותר שלי – בצק. אחרי שפגשתי (וול, לא פנים אל פנים) בפלא האנושי צ'אד רוברטסון וסבלתי שבועיים בשביל לגדל מחמצת, החלטתי לשוב ולנסות לאפות כמה שיותר לחם, לשכלל ולערבל בין

לחמניית ביס אנטרקוט עם סלק ואמנטל

לפני כמעט עשור טיילתי עם נעה באוסטרליה. היו לנו פנטזיות על הגירה, היה לנו כסף ועוד לא היו לנו ילדים. פינטזנו. כשהגענו לאוסטרליה (נעה כבר בפעם השנייה), הבנו שזה מקום יותר לטייל בו ופחות להשתקע בו, לפחות עד כמה שאנחנו

לחמניית ביס עם אנשובי וחמאה

הביס הכי פשוט בעולם הוא הביס הכי טעים, בסופו של יום. באנשובי לא היה לי אומץ לגעת עד לפני כשלוש שנים, כשידידי ניב שמשון המליץ בחום על האנשובי של "טאפאס אחד העם" אותה הוא ניהל בזמנו. הריח הדוחה והמליחות היתרה הן

לחמניית ביס עם טונה אורטיז, שומר וזיתי קלמטה

טרנד ה "הום ברנד" שמציף את רשתות השיווק הגדולות מוכיח את עצמו על פי רוב, והמוצרים עלומי המותג שאנחנו קונים בהנחה משמעותית הם בד"כ לא פחות טובים מאחיהם הממותגים והיקרים יותר. דוגמא ליוצא מן הכלל היא טונה "אורטיז" הספרדית, שאיך

לחמניית ביס עם סלט ארטישוק, חציל וטחינה

אתמול בחמש בבוקר סיימתי משמרת לילה והיה קשה לי להחליט אם אני יותר עייף או רעב. במצבים כאלה שיקול הדעת שלי לא במיטבו, ובסופו של דבר אני עושה את הבחירות הלא נכונות. במקום להאיץ בטוסטוס הנאמן שלי הביתה, בחרתי בקפה

מרק פריקה בהשראת רפי כהן

אני טיפוס חסר סבלנות. דברים מסובכים ומורכבים נוטים לעייף אותי. אולי בגלל זה אני נופל וקם עם הבלוג הזה, כי אוכל הוא דבר מורכב שאתה מקיים איתו יחסי אהבה-שנאה על בסיס יומיומי, אם תרצה ואם לא, וכתיבה היא דבר עוד

עם כל מה שנשאר

בחודשים האחרונים חזרתי לחלוק דירה עם שותף, להיעדר מהבית רוב שעות היום (רק בשביל שאוכל להרשות לעצמי לגור בו), לאכול הרבה בחוץ ולבשל מעט מאוד. לילות רבים סיימתי בחיקם של הסקייטרים המעצבנים של "טוני וספה", בוהה בזוועת הקמפינג שפעם היתה

A year later

כמעט שנה עברה מאז הפוסט האחרון שלי פה. החיים מלאי תהפוכות ורבי הפתעות. בשנה האחרונה הספקתי להתגרש, להתאהב, להסב נזק להרבה מהסובבים אותי וגם לעשות הסבה מקצועית. עברתי דירה, עברתי לעבוד בלילה, עברתי מרכב לקטנוע, מפוטושופ לאביד, מכרתי את כל

לחמניות אניס וצימוקים

אם אתם בקבוצה שאוהבת אניס, ערק וכל מה שמדיף ריח חזק של מרוקו – הלחמניות האלו בשבילכם. זה מתכון שקיבלתי מחברי הטוב נדב, שף קונדיטור מדופלם ואחד האנשים הנחמדים יותר שאני מכיר. מומלץ לצרוך (את הלחמניות, לא את נדב) בבוקר,

חומוס בבית

כנראה שאחד הדברים הכי יומרניים, מסורבלים ובלתי יעילים הוא להכין חומוס בבית, במיוחד אם אתם גרים בישראל. כל מקום שני שמגיש חומוס יציע לכם מנה יותר טובה מזו שעמלתם עליה יומיים ובדרך לכלכתם את המטבח, הרגזתם את בן/בת הזוג שלכם

לחם אבוד של אייל שני

בד"כ במוצאי שבת אנחנו נשארים עם חצי חלה מלבנית יבשה, שגורלה כמעט נחרץ וסביר להניח שאת השבוע הבא היא תתחיל בתחתית פח הזבל. כשהמצפון לא לוחץ מדי על הנשמה אני מרשה לעצמי לקלף אותה מהקרום ולעשות עימה חסד אחרון. קוראים

פולנטה מתירס טרי וסלק אפוי בתנור

אם נתעלם לרגע מהעובדה שתירס הוא בערך המזון הכי נחות מבחינה ערכית, מכיל המון סוכר ועמילן ומהונדס גנטית עד כדי כך שכבר אינו יכול לגדול פרא, נוכל להתפנות למנה המנחמת והמשביעה הזו. פולנטה מתירס טרי לא דומה בכלום לזו מקמח

סנדוויץ' פסטרמה חם ומהיר

מפגש אינטרנטי מפתיע עם חבר מהעבר הרחוק הזכיר לי סנדוויץ' שמאוד אהבתי להכין ולאכול, אי שם ב-99', ימי "אספרסו בר" בשד' בן ציון פינת קינג ג'ורג'. מדובר בכריך עם פסטרמה חמה (באספרסו היינו מחממים אותה במיקרוגל, אלוהים ישמור), מה שאופנתי

פוקאצ'ה ערבית

אתמול נתקלתי במקרה באייטם על לחם שמכין חיים כהן לאורחי "טאבון", מסעדתו בניו יורק. מסתבר שהלחם זכה לתואר הלחם הטעים ביותר בניו-יורק ברשימה של הניו יורק פוסט. חיים כהן, צנוע כהרגלו, הודה בכתבה שהמתכון המקורי הגיע מאייל שני, שקיבל אותו

טג'ין בקר

ג'יימי אוליבר הוא השראה ענקית בשבילי. לכאורה, Dude בריטי חפיפניק שמאלתר וגונב מתכונים מפה ומשם (שהרי לאנגליה אין יותר מדי מה להציע בתחום הקולינריה) ולא ממציא שום דבר חדש, אבל למעשה בנאדם עם מלא תעוזה ומעוף. התכניות האחרונות שלו מלאות

גספאצ'ו על הבוקר

מה יותר טעים ומזין מקפה, לא עושה עצבים ואף משביע? מה יכול לשמש כארוחת בוקר או מנה ראשונה בארוחת צהריים? גספאצ'ו!! הנה מתכון מהיר ויעיל למצבים בהם אתם חייבים קיק-סטראט לבוקר שלכם. גספאצ'ו החומרים: 5 עגבניות קלופות 2 מלפפונים קלופים

מנת הפסטה הכי קלה בעולם, או: פסטה שמנת וזוקיני

"אנשים רוצים מתכונים פשוטים" – זה המשפט שנשאר איתי היום, אחרי שיחה שניהלתי על הבלוג עם חבר ואשתו. וזה נכון, אנשים לא אוהבים להסתבך ולטנף את כל המטבח שלהם, לעמוד שלוש שעות על הרגליים, לרוץ כל שנייה לסופר כי שכחת

פסטה ביתית ברוטב "סלסה רוזה" עם חזה אווז מעושן א-לה בונהם

במרץ 1995, כהשתחררתי מהצבא, עבדתי ב "בונהם", בר ששכן ברחוב נג'ארה, ממש צמוד לאלנבי 58, והיה המקום הכי חם בעיר באותה תקופה. כדי לשכך את מכות האלכוהול שניחתו על המבקרים, החזיק המקום מטבח קטן. התפריט היה מצומצם, אבל מה שהיה,

גוז'גז'ה – מאפה בוכרי (ע"פ מתכון של עומר מילר)

עומר מילר הוא השף הכי מבטיח שאפשר למצוא בארץ בימינו, ולאו דווקא בשל חדשנות או נועזות, אלא בגלל היכולת ללכוד את האלמנט שמגדיר יותר מכל את הישראלי – כור ההיתוך שממנו נוצרנו. האיש, שעומד מאחורי "חדר האוכל" נותן קרדיט בספרו

ג'אמבו שרימפס ברוטב מאמא רוזה

היו לי המון כוונות טובות ומוטיבציה כשנכנסתי למטבח של צפון אברקסס. המחשבה שאני הולך לעבוד באותו ספייס עם שף שאני מעריך כל כך, עזרה לי להתמודד עם כל מיני פרמטרים מבאסים כמו שכר נמוך, עבודה בסופ"ש ושהייה מרצון בסיר לחץ