בורקס תרד ובצק עלים בבית

בזמן האחרון אני עוקב די בקביעות אחרי הבלוג של השף רפי כהן, בעליה של מסעדת "רפאל". תמיד כיף לגלות שמוסד שאתה אוהב ומעריך מצליח להשתמש נכון בכלי השיווק הדיגיטליים מבלי להזנות את תכניו ו/או מרכולתו. תמיד כשאני אוכל שם אני

פסטרמה ביתית

מתכון מספרו של דורעם גונט "איש גבוה מבשל". גונט כותב ב "הארץ" על אוכל, והאייטמים שלו תמיד בעלי ערך מוסף, אינטיליגנטיים ולא יבשים. הפסטרמה המדוברת קלה באופן מגוחך להכנה, וטעימה בעיני יותר מכל פסטרמה מעובדת שמתקררת במדפי הסופר. חשוב לזכור

פארידה קבורה במלח

ביקור אצל מיקו צרפתי ביום שישי בבוקר היא חוויה שאחריה אני משנן לעצמי שאני חייב להפוך את זה להרגל. מאחר ואני לא טיפוס של הרגלים (חוץ מכמה רעים אולי), אני מגיע לשם רק לעתים רחוקות, וכל פעם מרגישה כמו הפעם

פוסט עצמאות: המבורגר ולחמניה תוצרת בית

קשה לי להבין את המנהג הישראלי לעשות על האש בחגי ישראל בכלל וביום העצמאות במיוחד. הישראלי הממוצע (כולל עבדכם) אינו גרילמן משכמו ומעלה, ואם תעשו סיור בין המנגלים בחגים, תגלו לרוב גוויות לא מעוררות תיאבון מתפחמות על פלאחים זולים מאלומיניום

נשנוש מהיר: סלט פטה ומלפפונים

עונת המלפפונים נפתחה רשמית. מה יותר רענן ומריח מחופש, שמש וים תיכון מאשר שילוב של גבינת פטה יוונית אמיתית (גם המקומיות לא רעות, אם כי מסתבר שאינן יכולות להיקרא פטה מחוץ לגבולות יוון), בצל, כוסברה, נענע, שמיר ומלפפונים? זרקו למיקס

מדור חדש: מתכונים בגב האריזה

חשבתי להקדיש כמה פוסטים להכנת מתכונים שמתחבאים בגב אריזות של מוצרים. עצרתם פעם להציץ באותיות ובמילים הקטנות, אלו שחומקות מעיני הרוב? – מישהו הקדיש להן מחשבה, אפה ובישל וניסה אותם, ואז מישהו אחר הקליד את המצרכים ואופן ההכנה, ועוד אחד

מלפפונים חמוצים

בחג הפסח מצאתי את עצמי עם כמה שעות להרוג בבית של ההורים. זה היה זמן טוב לעלעל בכל ספרי הבישול שקניתי במהלך השנים לאבא שלי, וגם לגלות שם כל מיני קלאסיקות שגדלתי עליהן, כמו עותק מתפורר של "מהמטבח באהבה" (אלא

פאי מוס שוקולד כשר לפסח

המשימה שלנו לארוחת החג היתה לאפות בטטות ותפ"א בתנור ולהכין סלט חסה. מצ'עמם! אצלי התבשל בראש כבר כמה שבועות מתכון לעוגה שראיתי במגזין אמריקאי ומאוד רציתי להכין. בדקתי ומצאתי שהאלמנט היחיד שבה שלא מתאים לפסח הוא הבסיס, שמורכב בעיקרו מעוגיות

עוגת פרג

לא מזמן הייתי במכירת חיסול של מאפיית לחמים. הם ניצלו את הפסח הקרב כדי לעשות נקיון במטבח ובמחסנים ונפטרו מכל מיני כלים שאין להם עוד צורך בהם. כך מצאתי, בשליש מחיר (גם אם קצת משומשת) תבנית קוגלהוף שפינטזתי עליה כבר

צ'יפס אמיתי

מתישהו בשנות השמונים מכרו לנו בטלויזיה ש "היית מאמינה, היית מאמין – תפוח אדמה אינו משמין!", ואנחנו – עם ערוץ יחיד וללא אינטרנט, קנינו בשקיקה. האמת, כמו שאנחנו יודעים היום, בעידן האינפורמציה, רחוקה שנות אור מאותו ג'ינגל אומלל. תפוחי אדמה

חמין חורפי של נעה

חורף הוא פיקציה במחוזותינו, ולכן כל טפטוף מסכן של מים (שבלונדון היה נחשב חום יולי-אוגוסט) הוא סיבה מצויינת להכין חמין. לא מזמן, בסופ"שׁ שנראה כאילו הביא איתו את גל הגשם האחרון שיפקוד אותנו השנה, החליטה נעה לפנק אותנו בסיר חמין,

כרוב סגול תינוק

עוד הברקה גאונית של אייל שני שזכיתי לראות ממש מקרוב ביומיים שביליתי במטבח של צפון אברקסס, אבל לא הפנמתי את המתכון, עד שנתקלתי בו שוב ב "על השולחן". כשחושבים על זה בהתחלה, מתגנבת השאלה – מה לעזאזל כבר יכול לצאת

ראשונה, עיקרית וקינוח: סלט שעועית קר, מרק קרם פטריות ושושני שוקולד

הפעם, לשם שינוי, לא נישנוש אחד אלא ארוחה שלמה. למנה ראשונה סלט שעועית בובס קר עם עגבניות ואבוקדו, לעיקרית מרק קרם פטריות ולקינוח שושני שוקולד בבצק שמרים. פחות מילים, יותר לעיסות. בתיאבון. ראשונה: סלט שעועית קר חומרים שקית קטנה של

פיצה/פוגאסה ארגנטינאית

לפני 12 שנים בדיוק, בזמן המונדיאל של 1998, הזמינו אותנו ההורים של נעה לפיצה ופוגאסה (פיצה נטולת רוטב עבניות, בד"כ עם גבינות ובצל) ביתית ולקרב רבע-גמר חגיגי בין ארגנטינה להולנד. הבית התחלק לשני מחנות: המשפחה של נעה מצד אחד, ארגנטינאים

סלטים צבעוניים

בשביל הפעמים האלה שהגעתם לשעה 11 בלילה ועדיין לא אכלתם אפילו ארוחה עיקרית אחת כל היום המציאו את הסלט. מינימום התעסקות, מקסימום ערך תזונתי, המון סיבים שעוזרים לעיכול ועושים טוב לבטן, וגם המוח מצליח, בעקבות הלעיסה המרובה, לשדר לכם תחושת

עוגת גבינה קלאסית

לפני כשבוע הזמנו טייק-אווי לילי מ "קופי בר". זה היה יום ארוך ומתיש שבסופו הרגשנו שממש מגיע לנו פינוק בצורת פטה כבד (קיבלנו מרק ירקות במקום), כבד על פירה, שניצל וסלט ירוק ו..עוגת גבינה, כמובן. מצחיק לראות את נעה ואותי

ארטישוקים ממולאים

כשהייתי ילד, בערבי חמישי חורפיים במיוחד, היינו מתכרבלים מול עוד משחק ממוטט עצבים של מכבי ת"א, אמא שלי היתה מבשלת ארטישוקים במים ומגישה לי ולאבא שלי בצלחת, עם גבעה קטנה של מלח בצד. היינו מורטים עלה עלה, כאילו היו השערות

עוגת פיסטוק ופטל אדום בחמאה זהובה

פעם בחודש בערך אני מקבל Craving בלתי ניתן לעצירה של מתוק. מאחר ואני משתדל בכל הכח להישמר מסוכרים "פשוטים", אני מעדיף ליצור את המתוקים שלי בעצמי, לשלוט ולהבין ממה בדיוק הם מורכבים ולא לסמוך על מה שהיצרן כותב על העטיפה.

צ'ורבה רומנית

שר האוצר נכנס למסעדה רומנית ומבקש….סתם..כל פעם שאני שומע את המילה צ'ורבה, האסוציאציה הראשונה שלי היא אותה בדיחה מיתולוגית של "הגשש". עוד משהו מצחיק בהקשר של המרק הזה היא הדרך בה סבתא שלי מכתיבה לנו את התפריט. בז'ארגון של מהגרת

דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים

ביום שישי האחרון נסענו לדרום לחגוג יומולדת 90 לסבא שלי. תתפלאו, אבל יש אנשים שהרעיון שלהם של מסעדה הוא סטקיית "אסא" באיזו תחנת דלק נידחת. מזל שבדרך לשם, קצת צפונית לקרית מלאכי (צומת מסמיה), מתחבא לו מושב תלמי יחיאל, שבלי

לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה

קציצות עוף ותרד

תמיד חשבתי שקציצות הן נחלתן הבלעדית של סבתות או לפחות אמהות וותיקות עם שעות טיסה שאם עדיין לא צברת במטבח – אין לך מה לנסות בכלל. להנחה הזו אין, כמובן, שום אחיזה במציאות, ולראייה יש לי את נעה, שאמנם עשתה

עגבניות מיובשות

לפני הכל – הבהרה: "נשנוש הוא האוייב" לא מתיימר להיות בלוג לשומרי משקל ולא מנסה להביא לכם מתכונים דלי קלוריות. הסלוגן  "מתכונים צרים לאנשים רחבים" רומז בחיוך על כך שמדובר במתכונים לא מורכבים לביצוע ומהירי הכנה בד"כ, אבל גם על

חריימה פארידה

שישי בבוקר הוא זמן של החלטות, כאלה שיעצבו איך תראה השבת שלכם. האינסטינקט הבסיסי מושך לכיוון הספה, "הארץ" ופיצוחים מעורבים של "המפצח" מרחוב ביאליק ברמת-גן. לפעמים זה הכי רחוק שאני מסוגל ללכת, אחרי ששמתי את הילדה בגן. רק זכרונות של

ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית

היה קר אתמול בלילה, אבל משום מה התחשק לי לפתוח את החלונות של האוטו עד הסוף, לשים מוזיקה בפול ווליום ולתת לרוח לצנן את המחשבות שלי. במקום זה הסתפקתי בהפוך גדול של "לחמים" ודהירה מתונה (עם חלונות סגורים) אל השוק