בצק שלא עושה יסורי מצפון, או: אינג׳רה אתיופית

לפני עשרים שנה שמעתי בפעם הראשונה את המילה אינג׳רה. הייתי סטודנט בב״ש, עבדתי במסעדה איטלקית והייתי קצת מאוהב בשרה, שוטפת הכלים שחיוכה המסנוור יכל להאיר את העיר בלילה הכי אפל שלה. שרה לימדה אותי מילים באמהרית והזמינה אותי בגאווה לאכול את האינג׳רה

אמנות ההמנעות, או: לחם כוסמין

שלום, קוראים לי ערן ואני חולה פסוריאזיס. אין דרך יפה לתאר מחלה מכוערת, ופסוריאזיס היא מחלה מכוערת. אני זוכר את ההתפרצות הראשונה, בערך בגיל 8, זוכר את הרופא אומר לאמא שלי שצריך לעשות קרחת ולטפל במשחות וזוכר שנבהלתי נורא. מיותר

חלה בסיר

בזמן האחרון יוצא לי לחזור יותר ויותר לאהבה הקולינרית הגדולה ביותר שלי – בצק. אחרי שפגשתי (וול, לא פנים אל פנים) בפלא האנושי צ'אד רוברטסון וסבלתי שבועיים בשביל לגדל מחמצת, החלטתי לשוב ולנסות לאפות כמה שיותר לחם, לשכלל ולערבל בין

לחמניית ביס עם אנשובי וחמאה

הביס הכי פשוט בעולם הוא הביס הכי טעים, בסופו של יום. באנשובי לא היה לי אומץ לגעת עד לפני כשלוש שנים, כשידידי ניב שמשון המליץ בחום על האנשובי של "טאפאס אחד העם" אותה הוא ניהל בזמנו. הריח הדוחה והמליחות היתרה הן

לחמניית ביס עם סלט ארטישוק, חציל וטחינה

אתמול בחמש בבוקר סיימתי משמרת לילה והיה קשה לי להחליט אם אני יותר עייף או רעב. במצבים כאלה שיקול הדעת שלי לא במיטבו, ובסופו של דבר אני עושה את הבחירות הלא נכונות. במקום להאיץ בטוסטוס הנאמן שלי הביתה, בחרתי בקפה

בורקס תרד ובצק עלים בבית

בזמן האחרון אני עוקב די בקביעות אחרי הבלוג של השף רפי כהן, בעליה של מסעדת "רפאל". תמיד כיף לגלות שמוסד שאתה אוהב ומעריך מצליח להשתמש נכון בכלי השיווק הדיגיטליים מבלי להזנות את תכניו ו/או מרכולתו. תמיד כשאני אוכל שם אני

פוקאצ'ה ערבית

אתמול נתקלתי במקרה באייטם על לחם שמכין חיים כהן לאורחי "טאבון", מסעדתו בניו יורק. מסתבר שהלחם זכה לתואר הלחם הטעים ביותר בניו-יורק ברשימה של הניו יורק פוסט. חיים כהן, צנוע כהרגלו, הודה בכתבה שהמתכון המקורי הגיע מאייל שני, שקיבל אותו

מדור חדש: מתכונים בגב האריזה

חשבתי להקדיש כמה פוסטים להכנת מתכונים שמתחבאים בגב אריזות של מוצרים. עצרתם פעם להציץ באותיות ובמילים הקטנות, אלו שחומקות מעיני הרוב? – מישהו הקדיש להן מחשבה, אפה ובישל וניסה אותם, ואז מישהו אחר הקליד את המצרכים ואופן ההכנה, ועוד אחד

גוז'גז'ה – מאפה בוכרי (ע"פ מתכון של עומר מילר)

עומר מילר הוא השף הכי מבטיח שאפשר למצוא בארץ בימינו, ולאו דווקא בשל חדשנות או נועזות, אלא בגלל היכולת ללכוד את האלמנט שמגדיר יותר מכל את הישראלי – כור ההיתוך שממנו נוצרנו. האיש, שעומד מאחורי "חדר האוכל" נותן קרדיט בספרו

פיצה/פוגאסה ארגנטינאית

לפני 12 שנים בדיוק, בזמן המונדיאל של 1998, הזמינו אותנו ההורים של נעה לפיצה ופוגאסה (פיצה נטולת רוטב עבניות, בד"כ עם גבינות ובצל) ביתית ולקרב רבע-גמר חגיגי בין ארגנטינה להולנד. הבית התחלק לשני מחנות: המשפחה של נעה מצד אחד, ארגנטינאים

לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה