ירקות ועדשים בשמן פפריקה

יש טעמים או חומרי גלם שכשאתה מגלה אותם, אתה עושה קפיצת דרך. כך קרה לי עם פפריקה מעושנת של El Avion שהיא, בשבילי, טעם חדש לגמרי במטבח, ובטח לא משהו שאפשר להשוות לפפריקות הרגילות עם הטעם הדי תפל שמוצאים בשווקים

בצק שלא עושה יסורי מצפון, או: אינג׳רה אתיופית

לפני עשרים שנה שמעתי בפעם הראשונה את המילה אינג׳רה. הייתי סטודנט בב״ש, עבדתי במסעדה איטלקית והייתי קצת מאוהב בשרה, שוטפת הכלים שחיוכה המסנוור יכל להאיר את העיר בלילה הכי אפל שלה. שרה לימדה אותי מילים באמהרית והזמינה אותי בגאווה לאכול את האינג׳רה

ירקות שורש ועדשים שחורות

כמו במקרה של מרק הגזר, גם כאן המפתחות לטעם המיוחד הם סיר הלחץ והסודה לשתייה. מתכון זריז שיכול לעבוד עם כל ירקות השורש והקטניות. ירקות שורש ועדשים שחורות המצרכים: כוס עדשים שחורות קטנות (״קוויאר״) 2.5 כוסות מים 4 גזרים בצל

קימצ׳י טבעוני

הפעם הראשונה ששמעתי על קימצ׳י היתה לפני 15 שנה, כחלק מסיפורי מסע של חבר שנשלח לקוריאה מטעם העבודה. מסתבר שלבקר בקוריאה בלי לאכול קימצ׳י שווה ערך לביקור ביפו בלי לאכול חומוס, ולכן נאלץ אותו חבר לטעום ולחזור עם פרצוץ חמוץ.

ריזוטו שלא ערבבו אותו פעם אחת

אף פעם לא התחברתי לעניין הערבוב האינסופי והוספת הנוזלים הכמעט מסתורית שבאים אוטומטית יחד עם בישול ריזוטו. סה״כ אורז בסופו של דבר, ותמיד הרגיש לי כמו משהו שאין לי ״יד״ בשבילו. מזל שיש את נתן מיהרוולד שכתב ספר גאוני ופתר

קוסקוס סן-פרנסיסקני

באחד משיטוטיי האובססיביים במחוזות האוכל ברשת נתקלתי בשף דניאל פטרסון, בעליה של COI שכבר הספיקה לזכות בשני כוכבי מישלן, וגם של מוסדות קצת פחות רשמיים, אם כי לא פחות מוקפדים, כמו ALTA CA למשל. במה שנראה כאלתור של אותו רגע

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך

אז יש לכם גוש טופו שמיימי שהכנתם בבית. טחנתם, ערבבתם, סיננתם, בישלתם, גיבנתם. עכשיו מה? מנגבים את הזיעה, מתיישבים רגע, טופחים לעצמכם על השכם. אם גם לכם לא נותרו יותר מדי אנרגיות אחרי התהליך המפרך הזה – המתכון הזה הוא

לפתע פוּל

כשקראתי בבלוג של דני בלר הבאר שבעי על סגירת בית הפול המיתולוגי, התבאסתי נורא. עוד מעוז נעורים שנטרק לי בפרצוף ומסמן "תתקדם!". אח"כ באו כל מיני הבהרות מחברים, מילים שקצת ריככו את הבומבה, והבהרה שהסניף הקטן יותר, זה שנשאר בבעלות

כל מה שצריך בחיים האלה, או: סלט שומר חי

לא תמיד אהבתי שומר. אני חושב שהזכרון הראשון שלי מאניס הוא ערק ספוג במטלית מונח על הבטן שלי כשהייתי ילד והיו לי כאבי בטן, וסבתא לא ידעה מה לעשות. אבל יכול להיות שאני מדמיין שזה קרה, כי גיל 40 הוא

מתכון מהיר: אורז מלא וירקות

מתכון מהיר, מרענן ומשביע: חומרים: כוס אורז מלא כוס אפונה קפואה או קופסאת שימורי אפונה 4 גבעולי סלרי קצוצים דק 4 עלי תרד טורקי/מנגולד גדולים 2 שיני שום טרי קצוץ דק חצי צרור כוסברה קצוצה חצי בצל לבן קצוץ דק

עם כל מה שנשאר

בחודשים האחרונים חזרתי לחלוק דירה עם שותף, להיעדר מהבית רוב שעות היום (רק בשביל שאוכל להרשות לעצמי לגור בו), לאכול הרבה בחוץ ולבשל מעט מאוד. לילות רבים סיימתי בחיקם של הסקייטרים המעצבנים של "טוני וספה", בוהה בזוועת הקמפינג שפעם היתה

נשנוש מהיר: סלט פטה ומלפפונים

עונת המלפפונים נפתחה רשמית. מה יותר רענן ומריח מחופש, שמש וים תיכון מאשר שילוב של גבינת פטה יוונית אמיתית (גם המקומיות לא רעות, אם כי מסתבר שאינן יכולות להיקרא פטה מחוץ לגבולות יוון), בצל, כוסברה, נענע, שמיר ומלפפונים? זרקו למיקס

מלפפונים חמוצים

בחג הפסח מצאתי את עצמי עם כמה שעות להרוג בבית של ההורים. זה היה זמן טוב לעלעל בכל ספרי הבישול שקניתי במהלך השנים לאבא שלי, וגם לגלות שם כל מיני קלאסיקות שגדלתי עליהן, כמו עותק מתפורר של "מהמטבח באהבה" (אלא

כרוב סגול תינוק

עוד הברקה גאונית של אייל שני שזכיתי לראות ממש מקרוב ביומיים שביליתי במטבח של צפון אברקסס, אבל לא הפנמתי את המתכון, עד שנתקלתי בו שוב ב "על השולחן". כשחושבים על זה בהתחלה, מתגנבת השאלה – מה לעזאזל כבר יכול לצאת

ראשונה, עיקרית וקינוח: סלט שעועית קר, מרק קרם פטריות ושושני שוקולד

הפעם, לשם שינוי, לא נישנוש אחד אלא ארוחה שלמה. למנה ראשונה סלט שעועית בובס קר עם עגבניות ואבוקדו, לעיקרית מרק קרם פטריות ולקינוח שושני שוקולד בבצק שמרים. פחות מילים, יותר לעיסות. בתיאבון. ראשונה: סלט שעועית קר חומרים שקית קטנה של

סלטים צבעוניים

בשביל הפעמים האלה שהגעתם לשעה 11 בלילה ועדיין לא אכלתם אפילו ארוחה עיקרית אחת כל היום המציאו את הסלט. מינימום התעסקות, מקסימום ערך תזונתי, המון סיבים שעוזרים לעיכול ועושים טוב לבטן, וגם המוח מצליח, בעקבות הלעיסה המרובה, לשדר לכם תחושת

ארטישוקים ממולאים

כשהייתי ילד, בערבי חמישי חורפיים במיוחד, היינו מתכרבלים מול עוד משחק ממוטט עצבים של מכבי ת"א, אמא שלי היתה מבשלת ארטישוקים במים ומגישה לי ולאבא שלי בצלחת, עם גבעה קטנה של מלח בצד. היינו מורטים עלה עלה, כאילו היו השערות

צ'ורבה רומנית

שר האוצר נכנס למסעדה רומנית ומבקש….סתם..כל פעם שאני שומע את המילה צ'ורבה, האסוציאציה הראשונה שלי היא אותה בדיחה מיתולוגית של "הגשש". עוד משהו מצחיק בהקשר של המרק הזה היא הדרך בה סבתא שלי מכתיבה לנו את התפריט. בז'ארגון של מהגרת

דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים

ביום שישי האחרון נסענו לדרום לחגוג יומולדת 90 לסבא שלי. תתפלאו, אבל יש אנשים שהרעיון שלהם של מסעדה הוא סטקיית "אסא" באיזו תחנת דלק נידחת. מזל שבדרך לשם, קצת צפונית לקרית מלאכי (צומת מסמיה), מתחבא לו מושב תלמי יחיאל, שבלי

לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה

ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית

היה קר אתמול בלילה, אבל משום מה התחשק לי לפתוח את החלונות של האוטו עד הסוף, לשים מוזיקה בפול ווליום ולתת לרוח לצנן את המחשבות שלי. במקום זה הסתפקתי בהפוך גדול של "לחמים" ודהירה מתונה (עם חלונות סגורים) אל השוק