ירקות שורש ועדשים שחורות

כמו במקרה של מרק הגזר, גם כאן המפתחות לטעם המיוחד הם סיר הלחץ והסודה לשתייה. מתכון זריז שיכול לעבוד עם כל ירקות השורש והקטניות. ירקות שורש ועדשים שחורות המצרכים: כוס עדשים שחורות קטנות (״קוויאר״) 2.5 כוסות מים 4 גזרים בצל

קימצ׳י טבעוני

הפעם הראשונה ששמעתי על קימצ׳י היתה לפני 15 שנה, כחלק מסיפורי מסע של חבר שנשלח לקוריאה מטעם העבודה. מסתבר שלבקר בקוריאה בלי לאכול קימצ׳י שווה ערך לביקור ביפו בלי לאכול חומוס, ולכן נאלץ אותו חבר לטעום ולחזור עם פרצוץ חמוץ.

ריזוטו שלא ערבבו אותו פעם אחת

אף פעם לא התחברתי לעניין הערבוב האינסופי והוספת הנוזלים הכמעט מסתורית שבאים אוטומטית יחד עם בישול ריזוטו. סה״כ אורז בסופו של דבר, ותמיד הרגיש לי כמו משהו שאין לי ״יד״ בשבילו. מזל שיש את נתן מיהרוולד שכתב ספר גאוני ופתר

קוסקוס סן-פרנסיסקני

באחד משיטוטיי האובססיביים במחוזות האוכל ברשת נתקלתי בשף דניאל פטרסון, בעליה של COI שכבר הספיקה לזכות בשני כוכבי מישלן, וגם של מוסדות קצת פחות רשמיים, אם כי לא פחות מוקפדים, כמו ALTA CA למשל. במה שנראה כאלתור של אותו רגע

סטיר-פריי מהיר ומלוכלך

אז יש לכם גוש טופו שמיימי שהכנתם בבית. טחנתם, ערבבתם, סיננתם, בישלתם, גיבנתם. עכשיו מה? מנגבים את הזיעה, מתיישבים רגע, טופחים לעצמכם על השכם. אם גם לכם לא נותרו יותר מדי אנרגיות אחרי התהליך המפרך הזה – המתכון הזה הוא

סלט שומר צלוי

עד לאחרונה היתה לנו במשרד קבוצה קטנה, טבעונית, שכל יום, בתורנות, אחד מחמשת חבריה הכין אוכל לכל השאר. זה היה אתגר ששבר לי כמה מיתוסים על בישול ללא מוצרים מן החי, הכיר לי מתכונים חדשים ויותר מהכל אילץ אותי להיות

מתכון מהיר: אורז מלא וירקות

מתכון מהיר, מרענן ומשביע: חומרים: כוס אורז מלא כוס אפונה קפואה או קופסאת שימורי אפונה 4 גבעולי סלרי קצוצים דק 4 עלי תרד טורקי/מנגולד גדולים 2 שיני שום טרי קצוץ דק חצי צרור כוסברה קצוצה חצי בצל לבן קצוץ דק

נשנוש מהיר: סלט פטה ומלפפונים

עונת המלפפונים נפתחה רשמית. מה יותר רענן ומריח מחופש, שמש וים תיכון מאשר שילוב של גבינת פטה יוונית אמיתית (גם המקומיות לא רעות, אם כי מסתבר שאינן יכולות להיקרא פטה מחוץ לגבולות יוון), בצל, כוסברה, נענע, שמיר ומלפפונים? זרקו למיקס

מלפפונים חמוצים

בחג הפסח מצאתי את עצמי עם כמה שעות להרוג בבית של ההורים. זה היה זמן טוב לעלעל בכל ספרי הבישול שקניתי במהלך השנים לאבא שלי, וגם לגלות שם כל מיני קלאסיקות שגדלתי עליהן, כמו עותק מתפורר של "מהמטבח באהבה" (אלא

כרוב סגול תינוק

עוד הברקה גאונית של אייל שני שזכיתי לראות ממש מקרוב ביומיים שביליתי במטבח של צפון אברקסס, אבל לא הפנמתי את המתכון, עד שנתקלתי בו שוב ב "על השולחן". כשחושבים על זה בהתחלה, מתגנבת השאלה – מה לעזאזל כבר יכול לצאת

סלטים צבעוניים

בשביל הפעמים האלה שהגעתם לשעה 11 בלילה ועדיין לא אכלתם אפילו ארוחה עיקרית אחת כל היום המציאו את הסלט. מינימום התעסקות, מקסימום ערך תזונתי, המון סיבים שעוזרים לעיכול ועושים טוב לבטן, וגם המוח מצליח, בעקבות הלעיסה המרובה, לשדר לכם תחושת

דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים

ביום שישי האחרון נסענו לדרום לחגוג יומולדת 90 לסבא שלי. תתפלאו, אבל יש אנשים שהרעיון שלהם של מסעדה הוא סטקיית "אסא" באיזו תחנת דלק נידחת. מזל שבדרך לשם, קצת צפונית לקרית מלאכי (צומת מסמיה), מתחבא לו מושב תלמי יחיאל, שבלי

לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה